נקודה עוצמתית מסתתרת, בקטנה, בפרשת השבוע, במילים "וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ". מדובר על סיומה של התגלות ליעקב אבינו, ורש"י כותב מתחת לפסוק הזה: "איני יודע מה מלמדנו". כלומר, אני לא יודע מה המילים האלה, "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ", תורמות לנו, הלומדים. למה לא לכתוב רק "ויעל מעליו אלוקים"?
לא נעסוק כאן בפסוק עצמו ובשאלה של רש"י שזכתה לתשובות רבות לאורך השנים, אלא רק בארבע המילים שפרשן-העל של התורה כתב כאן: "איני יודע מה מלמדנו".
הוא יכול היה לדלג מעל הפסוק הזה, אבל לדעתו, כל פרט בתורה נושא עמו מסר, ולא רק אינפורמציה.
יש תכלית לכל שם, זמן ותיאור מקום שמפורט – ואם לא הצלחנו למצוא ולהבין, צריך לא להתבייש לומר: אני לא יודע (צירוף מילים שקצת קשה להוציא מהפה).
כיוון שהוא ניגש לפסוקים מתוך ענווה גדולה, מתוך תחושה של משמעות ומתוך יושר אישי, רש"י אומר כמה פעמים במהלך הפירוש המונומנטלי שלו לתורה שהוא פשוט לא יודע למה מילים מסוימות נכתבו.
אולי יש כאן לא רק לקח עבורנו לומר שאיננו יודעים, אלא גם קריאה לקורא להמשיך במסע החיפוש: אני לא יודע, אבל אולי אתם, שקוראים את הדברים מאות שנים אחריי, אולי אתם יודעים?
