אחרי שנה שלמה בבית, בלי בילויים ויציאות, הגיעה האטרקציה הכי פשוטה והוציאה אותנו החוצה. המבוגרים, ממש כמו הילדים, התנפלו אתמול על השלג. אפילו בחדשות עזבו את הקורונה והבחירות, והתמכרו לתמונות הנפלאות. זו הזדמנות להיזכר בשני פסוקים שעוסקים בשלג, ובמשמעות שלו לגבינו:
אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ – בפסוק הזה הנביא ישעיהו מסביר שהחטאים הם כמו שני, כלומר כמו בד אדום, אבל הם יכולים להלבין כמו שלג צח ובוהק, כמו הלבן-לבן שישראלים רבים רואים כעת מהחלון. זה אפשרי. יש תיקון בחיים, ואפשר לעשות "ונהפוך הוא". גם אם המצב נראה קשה ומייאש, אפשר להיטהר, להתחיל מחדש, בדף לבן וחלק כשלג.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים - הפסוק הזה הוא חלק מ"אשת חיל", השיר ששרים בליל שבת לאם המשפחה. היא לא מפחדת מקרירות השלג שמשתולל בחוץ, כי כל אחד מבני ביתה לבוש שני (בד אדום) שמחמם אותו היטב. פרשנינו מסבירים שהכוונה אינה רק לבגד פיזי. מול הרוחות הסוערות שבחוץ, אשת החיל נותנת מעטפת של ביתיות, חום ואהבה, ונותנת לילדים כלים להתמודד עם האתגרים והסופות של החיים. נדמה לי שהשנה הפסוק הזה מתאר הרבה מאוד אימהות.
שלג נעים.