כבר כמה ימים שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בבית – והבוקר הוא קפץ אליי גם מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שעבר בפתח ביתה, כתבה לחברותיה על שיטת ניהול הזמן הזו שפיתחה:
"החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני - ולא מלאך. אני - ולא שרף. אני - ולא שליח. לעומת אלו, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח".
ואז היא מספרת על משימות שונות בחייה (מאסיפת הורים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ועד "חשוב ביותר") – מה שהוביל אותה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשת יתרו – יתרו מגיע אל משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא מציע לו דבר פשוט: "חשובומטר". רק הדברים הגדולים והעקרוניים יטופלו על ידי משה. במקום שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר עד ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. את העצה הזו, שהיא פשוטה כל כך אבל עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר הזה תעשה... וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום".
