כמו כהנים גדולים
צילום: פלאש90

זה קשה. משפחות שכולות רבות מספרות על הקושי לא ללכת לבית העלמין הצבאי, לא להזמין קרובים וחברים הביתה, לקיים את יום הזיכרון תחת מגבלות הקורונה. שמעתי אב שכול אחד, שסיפר שהוא מתנחם בפסוק מפרשת השבוע, פרשת "אחרי מות". וכך הוא הסביר:

אהרון הכהן הופך לאב שכול. שני בניו נפטרים. ואז הוא מקבל הוראות לגבי התפילה הקדושה ביותר, ביום הקדוש ביותר. כך הוא אמור להיכנס אל קודש הקודשים, ביום הכיפורים: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל". הכהן הגדול לבדו. אסור לאף אחד להיות איתו שם, ודווקא לכן יש כוח גדול למעמד הזה. הרגעים האלה הם אינטימיים, שקטים, קדושים, אבל הוא לא מייצג את עצמו בלבד. האומה כולה איתו, והוא מתפלל "בעד כל קהל ישראל".

במובן מסוים, בתקופה הזו, ובפרט ביום הזה, כולנו סוג של "כהן גדול". אנחנו מאוד לבד, אבל מתוך הבדידות הזו – חושבים על הכלל. מחוברים למי שרחוק מאיתנו פיזית בעולם הזה, ולמי שנמצא בעולם הבא.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.