סליחה על השאלה, אבל כמה שעות ישנתם הלילה? אתם עייפים עכשיו? כשמדברים על פרשת השבוע, פרשת תולדות, מספרים בעיקר על יעקב ועשיו, על מכירת הבכורה ועל הברכה מיצחק אבינו. אבל מה גורם לעשיו לוותר על הבכורה למען יעקב? זה פרט שהוא לכאורה טכני, אבל הוא בעצם מאוד רוחני:
"וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹוכִי".
עשיו היה עייף. המילה הזו חוזרת פה פעמיים. וכשהאדם עייף הוא לא מרוכז, לא מדוייק, אין לו יישוב הדעת ויכולת לפעול באופן שקול. עשיו לא מצליח אפילו לומר "נזיד עדשים", אלא רק "האדום-האדום הזה". במצב הזה הוא מוכן לוותר על הבכורה ולמכור את ההנהגה, הרוחניות והקדושה רק עבור מנה טעימה אחת.
פרשנינו מסבירים שהמצב הזה משקף דילמה נצחית שניצבת מולנו: האם לבחור ברוח או בחומר, בבכורה או באוכל, בנצח או במה שמול העיניים שלנו כאן ועכשיו?
גם כשעמלק, צאצא של עשיו, מגיע לתקוף את עם ישראל, המילה הזו חוזרת על עצמה: "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹוקים". עייפות עלולה לדרדר אותנו למקומות לא טובים. לעומת זאת עירנות, חיוניות ורעננות – הן ברכה של ממש. שינה היא לא רק צורך גופני אלא חלק מהותי בעבודתו הרוחנית של האדם.
אז בוקר טוב, ובהמשך – לילה טוב.
