היום הראשון לבידוד הביתי הסתיים, אחרי הטיסה שלנו מניו יורק הביתה.
מדברים המון על המבודדים: מראיינים אותם, נותנים להם עצות, סופרים אותם. אני רוצה לדבר על אוכלוסייה שאותה פחות מזכירים – כל המסייעים למבודדים. כל מי שהוא חלק ממעגלי התמיכה הרחבים שמאפשרים לנו להפוך, תכלס, לסוג של נטל על החברה שמסביב. מדובר באנשים רבים שמשנים בימים אלה את שגרת חייהם, וגם הילדים שלהם בחופשה, וגם הם טרודים בערב פסח – רק כדי לעזור לאחרים ולהילחם בקורונה.
הגיסות היקרות שלי דאגו לעשות קניות כדי שנגיע למקרר מלא בכל טוב (איזו התרגשות לאכול שוב קוטג'!), ולאורך היום טרחו להביא כוסות חד פעמיות ולשים ליד הדלת, ולהשלים עוד כמה קניות דחופות, ולסיום גם סחבו עבורנו קילוגרמים של מצות ויין לליל הסדר ולכל חג הפסח. מאות אלפי אנשים מתנדבים כך בימים אלה, והחסד שלהם מאפשר למדיניות הבידוד החשובה להתקיים.
הלילה יחול יום פטירתו של הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין, איש החסד הנודע. האיש שהקדיש את חייו לעזרה לאחר בדרכים יצירתיות ולבביות במיוחד – לילד ולזקן, לחולה ולאסיר ועוד. אחד מתלמידיו פנה אליי ואמר שכיוון שלצערנו לא תתקיים לו שום אזכרה השנה, אולי כל אחד יכול להחליט לעשות משהו קטן בדרכו. בימים אלה לא חסרות הזדמנויות.
