"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֵיכֶם. רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ. מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".
איך ניגשים לראש השנה? פרשת ניצבים שקוראים בשבוע הזה מציעה לא מעט דרכים:
ראשית, ניגשים יחד. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם". יש כוח לתפילה של ציבור יותר מאשר לתפילה של יחיד, ואלה ימים שבהם הציבור מתקבץ לרוב יחד (בסליחות, בתקיעת שופר, ועוד). אבל זו לא סתם אחדות (אחת המילים הפופולריות אצלנו) אלא אחדות שהיא "לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם".
שנית, מביאים לתוך הסיפור את כל חלקי העם. את המנהיגים ואת חוטבי העצים. את האליטות ואת העמך. זה סיפור משותף.
ושלישית – לפי החסידות – צריך להביא גם את כל החלקים שלנו, של האישיות שלנו: "ראשיכם ושבטיכם" מצד אחד, ו"חוטב עציך ושואב מימיך" מצד שני. אלה לא רק חלקי אוכלוסייה, אלא גם חלקים בנפש. היו תקופות לאורך השנה שבהן היינו "ראשיכם" והיו תקופות שבהן היינו "חוטב עציך". תקופות של הצלחה ושמחה, ותקופות של החטאה ובלבול ופספוס. בסוף השנה אנחנו נכנסים לימי הרחמים והסליחות גם עם המצבים שבהם היינו על הגובה, וגם עם המצבים שבהם היינו על הפנים. כל היבטי חיינו, כל חלקי השנה שחלפה, מגיעים עמנו אל תוך אלול ותשרי, בתפילה לשנה טובה יותר.
