בכל רחבי העולם דיברו אתמול על השער של עיתון ה"ניו יורק טיימס": רשימה ארוכה וצפופה עם אלף שמות של קורבנות קורונה בארצות הברית, עם משפט קצר שמתאר כל אחד. מעל הרשימה נכתב כי מדובר על אלף מתוך כמאה אלף, ונכתב שזוהי "אבדה שלא ניתנת לחישוב. הם לא היו שמות ברשימה, הם היו אנחנו". בלי כותרות, בלי גרפיקה ובלי צילומים, הצליח השער הזה לזעזע רבים.
פרשת השבוע, פרשת נשא, היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה. הסיבה לכך היא שהפרשה מספרת 12 פעמים על המתנות שהביא הנשיא של כל שבט לחנוכת המשכן. אלה היו אותן מתנות, אבל פעם אחר פעם מתואר בפירוט איך כל נשיא הביא את החלק שלו. פרשנינו מסבירים שהפרשה מתארכת כל כך לא בגלל העלילה, אלא בגלל תשומת הלב לבני אדם. גם אם חיצונית נראה שהם עשו את אותו הדבר, כל אחד מהם נתן לכך משמעות אחרת, כוונה אחרת. יש כאן רצון לתת לכל אחד מקום וחשיבות, להדגיש איך כל אדם – הוא עולם שלם.
