המילים שאנחנו אומרים לא משאירות רושם פיזי, אבל הן לא נעלמות. ברגע שאמרנו משהו – יצרנו מציאות חדשה בעולם. זה הנושא שפותח את פרשת השבוע: משה מכנס את ראשי העם ומבקש שאדם שמבטיח משהו, שנודר, לא יחלל את מה שאמר: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו – יַעֲשֶׂה". רש"י מסביר: לא יחל דברו – לא יעשה דבריו חולין. כלומר, הדיבורים שיוצאים מפינו הם קודש, ואסור לחלל אותם.
הדיבור מבטא את הנשמה, ובכל שנה בתקופה הזו של "בין המיצרים", לקראת תשעה באב, קוראים את הפרשה הזו, שמזכירה לנו לייצר תרבות דיבור אחרת. חיים ומוות ביד הלשון, הדיבור יכול להרוס את העולם ולבנות אותו, וזוהי תזכורת שכלי הנשק העוצמתי ביותר כבר נמצא בידינו, בלי שהוצאנו שום רישיון: יכולת הדיבור.
קל מאוד לבקר אחרים בתחום הזה, בעיקר אנשי ציבור, אבל הקריאה הזו מיועדת גם לאוזנינו. בספר "שפת אמת" אפילו נאמר שזוהי משימת חיינו - לשלוט במילים שלנו: "וזהו תכלית האדם – לתקן כוח הפה". בהצלחה.