פעם, מזמן, כשהגשתי תכנית בוקר, יצא לי לראיין מועמדים בריאליטי לאורך העונה כולה.
לפני כמה שנים, למשל, היו אצלי באולפן צעירים שהגיעו לאודישנים של "כוכב נולד". כל שבוע חלקם עזבו, עד לגמר.
לי (ולמגיש הנוסף) היה ממש מבחן: יכולנו לראות משבוע לשבוע האם ואיך הם משתנים. בהתחלה הם הגיעו נרגשים ואמיתיים, אבל לאט לאט חלקם נהיו מחוספסים יותר, סנובים, "טאלנטים"
וחלקם – נשארו בדיוק כשהיו ואפילו הפכו נחמדים יותר. ראו את זה ביחס שלהם אלינו, וגם ביחס לצלם או למאפרת, ולמרואיינים האחרים ובכלל, לחיים.
זה היה ניסוי מרתק: לראות איך פרסום והצלחה משפיעים על האדם והאם ואיך הם משנים אותו.
ומכאן, להבדיל, ליציאת מצרים. בפרשת וארא מופיע ביטוי מעניין: "הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים... הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרון". למה התורה כותבת "הוא אהרון ומשה"? ואחר כך "הוא משה ואהרון"? לפי פירוש אחד – "כי הם היו שקולים כאחד". כלומר הייתה ביניהם הרמוניה, והנהגה משותפת, בלי תחרות. זה לא משנה מי מוזכר ראשון. פעם משה ופעם אהרון.
לפי פירוש שני – משה ואהרון "נשארו בשליחותם ובצדקתם מתחילה ועד סוף". כלומר, הם לא השתנו כלל לאורך הדרך. גם כשמשה, התינוק מהתיבה, הופך למנהיג משה רבנו, וגם כשאהרון הופך לאהרון הכהן הגדול – העלייה לגדולה לא פוגעת במידות הטובות שלהם, ואפילו להיפך, הם הופכים יותר ענווים וקשובים ומסורים לעם. עוד מעט תתחיל יציאת מצרים. אבל רגע לפני הדרמה והניסים, התורה מזכירה לנו שהבסיס הוא תכונות טובות של המנהיגים.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- וארא
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת וארא
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.