כוחן של ברכות

זוכרים את סבתא מארי נחמיאס מטקס הדלקת המשואות האחרון? מארי היא ניצולת שואה מתוניס, בוגרת מעברות, שהייתה אימא אומנת ל-52 ילדים שגדלו אצלה בבית לאורך השנים. ביום העצמאות האחרון היא לא קראה את הטקסט הכתוב שהוכן עבורה, אלא הפתיעה ובירכה מכל הלב את הקהל. השבוע זכיתי לפגוש אותה שוב, בכנס של החינוך הממלכתי-דתי בבנייני האומה, מול אלפי מורים ומנהלים. בסיום דבריה עלו לבמה עשרות נערות שהכינו מחווה למארי, אבל היא שוב התעלמה מהתסריט וביקשה בשנית את המיקרופון. הברכה שלה לנערות הייתה גם בקשה: כיבוד הורים. "אני רוצה להגיד לכן", אמרה, "תכבדו את ההורים. ההורים – זה לטובתכן. לא להחזיר, לא להתווכח, לא להתרגז. תכבדו את זה, תהיו בסבלנות, ותראו כמה תצליחו, הרבה הרבה תצליחו, בחיים, בזוגיות, בבריאות, בילדים, בכל. תכבדו את ההורים, 'כן אימא', 'כן אבא', ותראו הרבה מזל".
היו במהלך הכנס הזה עוד נאומים ושירים וסרטים, אבל יש משהו בברכה אותנטית שפורצת מהלב – שעולה על הכל. הבן איש חי, רבי יוסף חיים מבגדד, כותב זאת גם על פרשת השבוע שלנו. פרשת בלק מלאה בברכות על עם ישראל, ולדבריו יש משמעות רבה לכך שבכל שנה אנחנו חוזרים וקוראים מחדש את המילים הטובות האלה. יש כוח רב לדיבור חיובי, לפתיחת הלב ולהרעפת ברכות פשוטות ויפות על הסובבים אותנו.
שבת מבורכת.