לשבת הקרובה – שחלה בדיוק בט"ו באב – קוראים "שבת נחמו". קוראים בה הפטרה של נחמה, אחרי תשעה באב: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי". גם פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", מנחמת מאוד:
זהו נאום הפרידה של משה רבנו מהעם, ובעצם גם מאיתנו הקוראים. הוא לא ימשיך איתנו לארץ ישראל, אבל הוא מלמד אותנו איזו זכות עצומה זו לחיות בה, במקום שהוא "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", כדבריו.
משה חוזר השבוע על עשרת הדברות, ומזכיר שלא משנה כמה יטולטל העולם – יש ערכי יסוד, יש מצפן: כבד את אביך ואת אמך, לא תגנוב, לא תנאף. אינספור פעמים לאורך הדורות ינסו לכרסם בעקרונות הבסיסיים האלה, אבל בשבת נקרא שוב בעשרת הדברות על חשיבות השבת ועל המלחמה בעבודת אלילים.
מייד אחר כך מופיעים עוד פסוקים מכוננים – "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלוֹקֵינוּ, ה' אֶחָד". הפסוקים האלה ייאמרו עוד מיליארדי פעמים מאז, אבל זוהי הפעם הראשונה שהם נכתבים כך בתורה.
בין הקורונה לבין הפוליטיקה לבין החום הכבד, יש פה הזמנה לפתוח פעם בשנה את הצוואה של משה רבנו, ולמצוא בה נחמה. שבת שלום.
