"לפני עשרים שנה נפצעתי קשה בפיגוע ביישוב עתניאל", סיפר השבוע אסף פאסי בזום של קהילת הנשים מתחדשות. "במהלך השיקום וההחלמה, החברים שלי הכינו לי פתק עם פסקה קצרה של הרב קוק. אני לא אשכח את מה שנכתב שם.
"וְאִם אֲנִי חַלָּשׁ בְּגוּפִי,הַאִם תִּסְבֹּל מִזֶּה גַּם כֵּן נִשְׁמָתִי?וְאִם אֶלֶף פְּעָמִים יְדַכְּאֵנִי בְּשָׂרִי,הֲיְדֻכָּא מִזֶּה רוּחִי?הַלּא מְלֵא חֹפֶשׁ אֲנִי, שׁוֹאֵף אוֹר וּדְרוֹר,וְעִם שְׁאִיפָתִי לְחֵרוּת - כְּבָר הִנְנִי מְשֻׁחְרָר,וּבִמְלאֹ קוֹמָתִי הִנְנִי בֶּן חוֹרִין".
המילים האלה של הרב קוק נתנו לי הרבה כוח. מאז התחלתי לאסוף ציטוטים קצרים שלו, שהפכו בסוף לספר 'משפטי הרב קוק'.
מה הסוד בפסקה הזו? האמירה שלמרות שהגוף שבור, הנשמה לא חייבת להישבר ביחד איתו. להיפך. רוח האדם חזקה ביותר, והיא יכולה להרים איתה את הגוף ולרפא אותו. הרב קוק כותב שהנשמה היא זו שקובעת ומובילה את התודעה. עד כדי כך שאם אנחנו רק שואפים לחירות – אנחנו בעצם כבר משוחררים".
