משה רבנו מדבר עם העם על מציאות של "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" או "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ". ממציאות של בעיטה ושכחה וריחוק, איך אפשר להתקדם? אז זהו, שלפי הרב שלמה וולבה, יום כיפור הוא האנטיתזה לתחושות כאלה. זה היום שאמור להציל אותנו משכחה ומבעיטה ומשקיעה למציאות אטומה כמו זו שמתוארת בפרשת האזינו.
הנה כמה שורות מתוך דרשה שלו לקראת יום כיפור, ובהן עיקר העיקרים בעיניו: "הרעיון של עזיבת החטא גורם לרבים בלבול הדעת. הרי אומרים: אנחנו יודעים שאחרי יום הכיפורים שוב נחטא, ואם כן העזיבה אינה אמתית כלל! זוהי טעות, וטעות זאת עלולה לבטל מאתנו את כל עניין התשובה, חס וחלילה. וכי מי הגיד לנו בבירור שנחזור ונחטא בשנה הבאה, וכי נביאים אנחנו? אלא, שלדעתנו מוכרחים אנחנו לחטוא, וזה גובל בכפירה ממש! יסוד כל התורה הוא שיש לאדם בחירה. אילו היה האדם מוכרח במעשיו – נופלת כל התורה. אמנם זהו הלך הרוח השורר היום בעולם בהשפעת הפסיכולוגיה החדשה, אך עלינו לעמוד כצור ניצב כנגד דעה זו. עם ירידת הדורות גם הכפירה יורדת. הדרגה הנמוכה ביותר בכפירה היא הכפירה בבחירה, והיא שלילת עצם מעלת ומהות האדם, ואנחנו נתפסנו גם כן לכפירה זו. מי מאמין שמיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה ייתכן שלא נחטא? ובכן, אנחנו חייבים להאמין בכוח בחירתנו, שנוכל להיות בשנה הבאה צדיקים גמורים ממש, אם רק יהיה לנו רצון חזק לזה! האמונה בכוח הבחירה חייבת להיות אמונה שלמה. אם נצא מיום הכיפורים רק בחיזוק האמונה בכוח בחירתנו – כבר כדאי כל היום הקדוש הזה!".
