כשהייתי קטנה, אני זוכרת ששאלו שאלה פילוסופית: אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שמע, האם הוא בכלל השמיע קול? נדמה לי שהיום צריך לשאול שאלה חדשה: אם שתי נערות הלכו לקניון ולא העלו תמונה, האם הן באמת הלכו? אנחנו בעידן שבו החיצוניות בשיאה. אם לא פרסמת משהו, זה כמעט כאילו הוא לא קרה. אנחנו נמדדים כל הזמן לפי מראה, ציונים, שכר או מספר עוקבים. הפרטיות מתה, וכולם יודעים הכול, ומהר.
ל"ג בעומר הוא יומה של תורת הסוד. מבלי ללמוד את ספר הזוהר ומבלי להבין לעומק את תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, אפשר לקחת ממנו עיקרון אחד יסודי: יש סוד בעולם הזה. יש דברים נסתרים. זה נכון ביחס לבן הזוג, לילדים, לחברים שלנו ובעצם לכל אדם שאנחנו רואים - אסור להסתפק ברובד השטחי, במבט החיצוני. החיצוניות מטעה. יש בפנים נשמה. יש לכל אחד רבדים עמוקים שלא נחשפים ברגע הראשון. זה נכון גם ביחס לתורה, שראויה ליחס מעמיק, שדורשת עמל והתמסרות כדי לגלות את סודותיה.
ל"ג בעומר שמח.