חשבתי שהזמר ישי ריבו יודע לכתוב, להלחין ולשיר. אתמול גיליתי שהוא גם מדבר נפלא. ריבו התארח בסדנת "נפגשות" ומאות בנות ראיינו אותו בזום:
הדר שאלה אותו על פרסום. "הפרסום הוא תופעת לוואי, חשוב מאוד לזכור זאת. הרצון הראשוני והעיקרי הוא להשמיע את מה שיש לי לומר. אומרים שהיום אם שואלים ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, הוא עונה: 'מפורסם'. אוקי, אבל מפורסם במה? מה אתה רוצה לתת לעולם? אתה רוצה להיות אושיית אינסטגרם? אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לשאוף אליו. עדיף לחשוב קודם כל מה אתה רוצה לעשות, ויכול להיות שיתלווה לזה פרסום".
תמר ואמונה שאלו איך הוא שומר על הפרטיות והמשפחה. "לא הכרזתי על זה פומבית, אבל בשנתיים האחרונות אני נמצא פחות ברשתות החברתיות. זה נתן לי הרבה שקט בלב, לא להיות סביב הדבר הזה כל הזמן, לא לחשוב מה יגידו ומה אני אמור להגיד על מה שיגידו. הרגשתי שלחיות כל הזמן את הסביבה ואת מה שהיא אומרת זה לא דבר טוב עבורי. צריך להיות מודע לסביבה, בהחלט, אבל לא לחיות על פיה".
רותם שאלה על תהליך כתיבת השירים, ועל ההצלחה של שירים שכל כך מלאים בפסוקים וברעיונות מהמקורות. ישי ענה: "זה מגיע ממקום שהוא יותר גבוה ממני ומכולנו. השירים מתבססים על מדרשים ודברי תורה, שהם דברי אלוקים חיים. זה לא אני. זה חלק מהתפילה, מחז"ל, ולכן הנשמה של אנשים מתחברת. אנשים כותבים לי הרבה פעמים: 'אני לא אדם מאמין, אני אתאיסט, אבל השיר הזה נגע בי, עשה לי משהו בלב'. רגע, אם אתה חולק על התוכן של השיר, אז איך הוא נגע בך? כנראה שהכוח של המוזיקה יחד עם הכוח של דברי תורה שאני רק ליקטתי לשיר – עושים איזו פעולה בנשמה שאי אפשר להסביר באופן הגיוני".
בסוף השיחה הבנות ביקשו שישיר את ״סיבת הסיבות״ (אלא מה), אבל הדיבורים המשיכו להדהד לי אחר כך בראש, לא פחות מהשיר.
