אני רגילה לפגוש תיירים בקבלת שבת בכותל המערבי, אבל לכאלה תיירות לא ציפיתי: בליל שבת שמעתי פתאום כמה נשים מאחורי מדברות רוסית שוטפת. הסתובבתי לאחור וראיתי עוד ועוד נשים כמוהן, ממלאות את הרחבה ומסתדרות במעגל גדול. הן החזיקו סידורים והחלו לשיר ביחד, לאט לאט, את שירי קבלת השבת.
ואז אחת המדריכות של הקבוצה הסבירה לי, שזה אפילו יותר מרגש ממה שנדמה: "החלק הזה של המעגל, כמאה נשים, הגיע מרוסיה", היא הצביעה לצד מסוים, "והחלק הזה, כשישים נשים, הגיע מאוקראינה. פרויקט 'מומנטום' מביא לישראל נשים יהודיות מכל העולם, ועבדנו קשה מאוד כדי להצליח להביא נשים ישר מאזורי הלחימה. הנה, היא מגיעה מדנייפרו", היא הצביעה על אחת מהן, שעמדה מחובקת במעגל עם חברותיה, בעיניים עצומות.
המשלחת המיוחדת הזו מתנהלת ברגישות רבה: הנשים מרוסיה ואוקראינה לא נוסעות באותו האוטובוס, וגם ללא דגלים של שתי המדינות. הן מלוות בישראליות שעלו בעצמן, דוברות את השפה ומבינות את המנטליות. הן נמצאות בישראל שמונה ימים: מהמדבר לחרמון, מתל אביב לצפת ועוד ועוד. לב המסע הוא השבת בירושלים. "לפני שירדנו לכותל הן ערכו היכרות ראשונה עם סידור התפילה", הסבירו לי, "ולכל אחת מהן היה הרבה על מה להתפלל...".
הסתכלתי עליהן כשהן שרו "לכה דודי". המילים התאימו מאוד: "קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא, וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה"... "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי...".
אני לא יודעת איפה הן יהיו בשבת הבאה, במוסקבה או בקייב, אבל לכמה רגעים הן לא היו נשים מרוסיה או מאוקראינה, אלא נשים יהודיות, בקבלת שבת מול הכותל המערבי.
