למעלה מ-1,000 החלטות נשלחו אליי מאז אתמול, בעקבות הבקשה של שירה, אימה של הנערה רִנָּה שנרב שנרצחה בפיגוע ביום שישי. שירה סיפרה עד כמה הבת שלה הוטרדה לאחרונה מהטלפונים החכמים, שהופכים אותנו לטיפשים. היא ביקשה שמי שרוצה לעשות משהו לעילוי נשמתה של רִנָּה – יתחיל בתחום הזה, ויספר מה היוזמה שנקט. וכך, הורים רבים סיפרו שהתנתקו במהלך שעות הערב מהטלפון והתרכזו בילדים, וגם כתבו בסטטוס האישי שהם פשוט לא זמינים כרגע. בני נוער יצאו מקבוצות ווטסאפ רבות או אפילו סגרו אותן. שכבה שלמה של חניכי בני עקיבא החליטה לעבור ל"טלפון טיפש", וכמה משפחות הכינו יחד "קופסת סלולרי", מקום מוגדר להניח בו את המכשיר כשנכנסים הביתה. אבל מעבר לכל המעשים, הפתיעה אותי התגובה המרכזית, שהייתה תמיד בסגנון: "וואו, כמה רציתי לעשות דבר כזה, אמא של רִנָּה רק נתנה לי את הדחיפה הסופית". כלומר, לרוב אנחנו יודעים היטב מה אנחנו רוצים וצריכים לעשות, אנחנו רק מתקשים לתרגם את זה לרובד המעשי.
בשבת הקרובה יתחיל חודש אלול, והימים האלה, עד יום כיפור, מכונים "ימי רצון". חכמינו מסבירים שזה זמן מיוחד בכל שנה, שבו יותר קל לנו לגלות מה הרצון האמיתי שלנו ולממש אותו, בכל התחומים. זה הזמן להתחיל.
