"שלום סיון, כאן אהרון קרוב, הייתי הפצוע הקשה ביותר במבצע 'עופרת יצוקה' בעזה לפני 13 שנה. היום, י"ז בכסלו, הוא יום ההוקרה הרשמי לפצועי מלחמות ישראל ופעולות האיבה. אני אישית מקבל ביום הזה כוחות, כי אני עוסק בנושא 365 ימים בשנה, והנה יש יום אחד שבו עוד אנשים שמים לב אלינו. ביום הזה גיליתי שאפשר לקבל כוחות מהציבור. אני לא סתם אדם קטן, שעדיין עושה שיקום ופיזיותרפיה, אני חלק מסיפור גדול.
אחרי שנפצעתי באורח אנוש עברתי ניתוחים רבים. לא אשכח את הילדים שהיו עוצרים ברחוב ובוהים בי, בגלל המראה. אבל במובן מסוים, אולי זה קל יותר. כי יש הרבה פצועים שלא רואים אותם. פצועי טראומה, פצועים שקופים, ששנים אחרי שאנחנו שכחנו מהאירוע או הפיגוע שבו הם היו, הם לא שוכחים כמעט לרגע. והם הרי היו שם בשמנו, בשבילנו. זו הזדמנות לשים היום לב גם למישהו שסוחב משהו בלתי-נראה. אנשים שעבורם הקרב נגמר אבל המלחמה נמשכת יום יום, וגם בלילה.
בפרשה שקראנו בשבת, יעקב אבינו נלחם ונאבק כל הלילה. התורה מתארת שהוא נפגע ונפצע, שהוא הופך צולע, אבל כתוב שהבוקר מגיע, השמש זורחת והוא ממשיך ללכת קדימה. זה גם האתגר שלנו".
