אי אפשר להתייפייף. פרשת השבוע ("מצורע") לא עוסקת רק בדיבור, בלשון הרע, בערכים שקל ונעים לדבר עליהם. היא גם דורשת טקס פיזי יוצא דופן. המצורע, אותו אדם שדיבר לשון הרע, יוצא לתקופת בידוד מחוץ לחברה, ואז חוזר אל הקהילה. ואיך חוזרים הביתה? התורה מתארת גם עשייה מוחשית, הקרבת קורבן. כנראה רק כך יקלוט האדם את חומרת המעשים ויוכל לשוב אל חברת בני האדם. הרב שמשון רפאל הירש בפירושו הנפלא מסביר כל פרט ופרט בטקס הזה. הנה רק חלק מהדברים:
"הפסוקים מתארים את הוצאתו של המצורע מהבדידות ואת חזרתו אל השותפות החברתית. לכן משתמשים בטקס בציפור דרור (שמסמלת אופי בלתי חברתי, שלא מקבל כל מרות) וגם בעץ ארז (שהוא גבוה) ובצמח האזוב (שהוא הנמוך בעולם הצומח). האדם חוזר מכל עולם החי והצומח - אל דרגת האדם. הבהמיות נשארת בחוץ, והוא אמור לשוב כעת אל שליטה מוסרית, ולהגשים אותה מעכשיו בחייו החברתיים. עד עתה הוא היה אדם שחי רק לעצמו, באנוכיות ובהתנגדות לחברה, וזה היה עיקר חטאו. עכשיו עליו לעורר את הלב מן האנוכיות המבודדת, לצאת מן ההשתקעות ברצון עצמו ומן האנוכיות אל הרגשת החובה והאחווה, ולהיוולד מחדש כאדם".
אין היום מצורעים ואין טקסים כאלה, אבל הפסוקים הרבים שמתארים איך מכפרים על לשון הרע – בהחלט יכולים לגרום ליחס רציני יותר למילה המדוברת. (בתמונה: הרב שמשון רפאל הירש)