האוויר סובל הכול. אפשר לשקר, לעטוף את זה בעטיפה יפה, ואז לשווק ולמכור. למשל: לוקחים מים, סוכר, צבע מאכל קרמל (E-150d), קפאין, חומרי טעם וריח, קפאין וחומצה זרחתית – ואת המשקה השחור והלא-בריא שמתקבל מוכרים בכל העולם תחת הסיסמה "טעם החיים". מה טעם? מה חיים? הרי זה בדיוק הפוך. במקרים רבים ונוספים אנחנו מוקפים בפרסומות ובדיווחים שפשוט הופכים בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון. "עולם הפוך ראיתי", נאמר בתלמוד על מציאות מבלבלת כזו.
תעלול דומה מופיע בפרשת השבוע. דתן ואבירם, שהם חלק מהמורדים יחד עם קורח, אומרים למשה משפט מדהים:
"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר?".
כלומר – לא מספיק שלקחת אותנו מארץ זבת חלב ודבש, אתה גם רוצה לשלוט עלינו? שימו לב לערמומיות. הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נאמר על ארץ ישראל, אבל הם מעזים לומר אותו על מצרים. המקום בו זרקו תינוקות ליאור, המקום בו הם עבדו בפרך בעבודה קשה – פתאום הופך אצלם למקום חיובי, לארץ זבת חלב ודבש, לא פחות.
פרשת "קורח" מלמדת אותנו אינספור לקחים על מחלוקות, שטיפת מוח ושכנוע, ולדעתי זה אחד הלקחים הנוקבים: קצת אחרי יציאת מצרים, אפשר להגיד על מצרים "ארץ זבת חלב ודבש", ויש מי שיקנה את זה.
(בתמונה: לא טעם החיים)