מורה אחת אמרה לי פעם שיש ארבע מילים שמאפיינות את התקופה הזו: "אני", "כאן", "עכשיו" ו"הכל". לכן ט"ו בשבט, שיתחיל הערב, הוא אחד הימים הכי חשובים שיש. הוא יוצא נגד ארבע המילים האלה. את חג האילנות לא חוגגים באביב אלא בחורף. לא בזמן שבו הכול כבר פורח ובשל, אלא בזמן שבו עוד לא רואים את התוצאות. אנחנו לא מקבלים את הכול כאן ועכשיו, אלא יוצאים מעצמנו אל הטבע. צריך לשתול, להשקות, להשקיע, לחכות, להאמין.
ההתבוננות הזו בטבע מזכירה לנו שיש בחיים תהליכים איטיים ונסתרים, שדברים מתפתחים מתחת לפני השטח, שאנחנו לא רואים כל דבר באופן מיידי, ולכן צריך להמשיך לטפח ולהתאזר בסבלנות. זה נכון כמעט בכל תחום משמעותי: זוגיות, חינוך ילדים, שיפור האישיות והמידות, לימודים ועוד. בעידן שבו מחכים בקוצר רוח לראות שני "וי" כחולים בווטסאפ, אנחנו מקבלים פעם בשנה תזכורת למצרכים הכי חשובים שיש: אורך רוח, עמל מתמשך, השקעה, מסירות. כל אלה אכן מביאים בסוף תוצאות ופירות. ט"ו בשבט שמח.
