אהרון קרוב קיבל השבוע תואר ראשון מאוניברסיטת אריאל. על הבמה, בנאום כנציג הבוגרים, הוא אמר לקהל: "אין הר שאי אפשר לטפס עליו". האופטימיות הזו שלו בשנים האחרונות לא התבססה על נתונים יבשים. כי לפי הנתונים היבשים, אהרון היה הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה". הוא נפגע באורח אנוש ועבר למעלה מעשרה ניתוחים ותהליך שיקום מפרך. "אבל הייתה לי אמונה גדולה", אמר שם.
"למרות פציעת הראש, למרות שלא יכולתי לזכור ולא יכולתי לדבר, החלטתי שאני חייב. במבחן הראשון קיבלתי 50. אחר כך השתפרתי ל-55. לאט לאט. הדיבור שלי נהיה טוב ומדויק יותר לאורך זמן. גם המחשבה. ברוך השם סיימתי עם ממוצע של 80".
אהרון ממשיך לעשות מילואים ולהרצות ("חשוב לי להעביר לבני נוער את המסר שהם יכולים ללכת קדימה"). הוא וצביה אשתו הורים לשלושה ילדים. "יש לנו כוחות לטפס למעלה ולשאוף ליותר. תמיד. הכוחות האלה נמצאים בתוכנו", הוא סיכם.
הרוח הזו של אהרון ממשיכה את הרוח של שני המרגלים בפרשה, שמשדרים אופטימיות ואמונה מול כל חוזי השחורות: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", הם אומרים לעם, למרות שהנתונים היבשים קשים. "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", הם מתעקשים לומר על ארץ ישראל, למרות שהמצב לא תמיד נראה טוב. אחד הלקחים הגדולים מהפרשה הוא שכמעט הכול סובייקטיבי. אתה בוחר איך להסתכל על המציאות שמולך. אהרון בחר, למרות כל הקושי, להסתכל עליה כאתגר. הבחירה בידיו של כל אחד מאיתנו.
