זהו, זה מתחיל. יציאת מצרים. בהתחלה כתוב על רגע-שיא שמתרחש בחצות הלילה ("ויהי בחצי הלילה") כי אז מגיעה מכת בכורות, המכה האחרונה, וההסכמה של פרעה לשחרור מהשעבוד. אחר כך כתוב על רגע שיא שמתרחש כעבור 12 שעות, בחצות היום: "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים". כלומר אחרי הדרמה הלילית - השחרור עצמו התבצע לאור יום, לא כמו גנבים שבורחים אלא בגלוי. הרבי מלובביץ', כרגיל, רואה ביציאת מצרים תהליך אקטואלי ולא היסטורי, ותהליך אישי ולא רק לאומי: "ויהי בחצי הלילה - הרגע החשוך ביותר ביממה מסמל מצב שבו האדם שקוע בחשכת העולם. גם אדם זה בכוחו 'לצאת ממצרים' ולעלות הלאה. גם מחצות הלילה, מהרגע הכי שחור, אפשר לצאת ולהיות בן חורין. ויהי בחצי היום - זה הרגע המואר ביותר ביממה, והוא מסמל מצב מואר בחיי האדם. אבל גם אדם זה חייב לצאת ממצרים ולחשוב שמצבו הנוכחי נחשב לשעבוד לעומת דרגות גבוהות יותר שהוא עוד יכול להגיע אליהן".
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- בא
- פסח
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת בא
- עוד פוסטים בנושא פסח
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
