יחיאל חיים רוטמן עבד 25 שנים במשרד מבקר המדינה. כל בוקר לפני העבודה, היה מהמתפללים הקבועים במניין של שש וחצי בקהילת "בני תורה" בהר נוף. לפני כשנה, כשהמחבלים פרצו לבית הכנסת, קלט תוך שניות מה קורה – ונאבק בהם. "אבא נלחם למען אחרים", סיפרה אתמול הבת שלו, יפה. "ראינו מהפציעות כמה הוא נאבק במחבלים, ובכך הציל מתפללים אחרים". בשבת – אחרי שנה שבה היה מאושפז במצב קשה – נפטר רוטמן.
פרשת השבוע מספרת הבוקר על אברהם אבינו, שעזב גם הוא חוויה של תפילה ורוחניות כדי לעזור לאחרים. הנסיבות שם אחרות לגמרי: אברהם יושב בפתח האוהל שלו, מדבר עם אלוקים (לא פחות ולא יותר) ואז קולט שלושה אנשים שמתקרבים. הוא עוזב את השיחה עם בורא עולם – עבור הכנסת האורחים. פרשנים רבים כותבים על הנקודה הזו וקובעים: הרוחניות שלך חשובה, אבל הגשמיות של האחר יותר. אברהם מלמד אותנו כאן לדורות את סדרי העדיפויות, ומוריש לנו תכונה של היחלצות למען מי שצריך. ויש כאן עוד נקודה: איך אברהם מקבל את אורחיו? "וירץ לקראתם מפתח האוהל... וימהר אברהם האוהלה אל שרה, ויאמר: מהרי... ואל הבקר רץ אברהם... וימהר לעשות...". לא קשה לזהות את המוטיב של הריצה והמהירות. אברהם עושה למען האחר בזריזות ובמסירות, ולא בפרצוף מבואס, וגם זה משמעותי.
בשורות טובות.
(בתמונה: יחיאל חיים רוטמן הי"ד)