חניה בפתח תקוה או עמק עכור?

"כישלון" או "הצלחה", "הזדמנות" או "פדיחה" - מי נותן שם לאירועים שקורים בחיינו? מי קובע? הפרשנות שנביא הבוקר נראית כאילו היא נכתבה היום, בעידן של ניו אייג', של חיפוש עצמי, של קואוצ'רים. אבל כתב אותה רבנו בחיי (השם המלא: רבנו בחיי בן אשר בן חלואה), בספרד, לפני כשבע מאות שנה. הוא מתאר את מסעות בני ישראל במדבר בפרשה שלנו, פרשת "מסעי", ומזכיר שבעצם – למקומות האלה לא היה שם. המדבר היה צחיח ושומם, בלי נקודות יישוב. אז מי קבע את שמות המקומות שבהם התרחשו כל הדברים המתוארים? "הכול לפני הכוונה", הוא קובע. "הכול תלוי כפי מחשבתם של ישראל בקדוש ברוך הוא". והוא ממשיך ומסביר: "כשהיו זכאים, והיו נוסעים במחשבתם ממחשבה רעה לטובה" - אז הם חנו במקומות עם שמות טובים כמו "הר שפר" או "מִתקה". כלומר, כשהיינו במצב רוחני טוב, מלאי מחשבות חיוביות ומלאי אמונה, גם מקומות החנייה היו נפלאים. אבל "כשהיו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה" – אז כתוב "ויחנו בחרדה" או "ויחנו במרה", מקומות של חרדה ומרירות, שמות שליליים שמשקפים את מצב הרוח אז. האם אתה נמצא במִתקה או בחרדה? בהר שפר או במרה? לפי מה שנאמר כאן, אתה למעשה כותב את סיפור חייך. כמעט הכול סובייקטיבי, אתה מחליט איפה אתה חונה ואיזו פרשנות אתה נותן לכל נקודה בזמן, כפי שנאמר בשלוש המילים שפותחות את כל קטע הפרשנות הזה: "הכול לפי הכוונה".