חנופה או עבודה?

אנשים חכמים ומפורסמים יכולים לטעות, ובגדול. פתאום באמצע החיים, קורח פרסם בפומבי הצהרה שנשמעה מאוד קוסמת: "כל העדה כולם קדושים", הוא צעק על משה ואהרון, "ומדוע תתנשאו?". כמה דמגוגיה. כמה פופוליזם. בטח שכולם קדושים, אבל קורח החליט שהוא עוזב את מסלול השיפור העצמי והתיקון התמידי שמוביל אל הקדושה. כולם קדושים ולכן הוא עצמו בדרגה של משה ואהרון. כולם קדושים ולכן אין בכלל טעם במצוות המעשיות ובלימוד התורה, שלהם הוא מתחיל ללעוג. מול ההצהרה "כולם קדושים", משה רבנו מציג דרך אחרת לגמרי: "קדושים תהיו", הוא אומר לעם, ונותן להם 613 משימות בדרך אל הקדושה.

קורח מדבר בלשון הווה ("כולם קדושים!"), כאילו כבר הגענו ליעד. משה מדבר בלשון עתיד ("קדושים תהיו!"), כי צריך לעמול. האחד מדבר על זכויות והשני על חובות. האחד מתחנף להמונים והשני תובע ומאתגר את ההמונים. לפי קורח, התורה הורידה לעולם קדושה אוטומטית. לפי משה, התורה הורידה לעולם אפשרות לקדושה, וצריכים לעבוד.
הרב קוק כותב שגם בדורנו צריך להיזהר מאנשים שלועגים כך לתורת-משה, ושלא מבינים שהחיים הם סדנה אחת ארוכה ויסודית של בניית האישיות, צעד אחר צעד.