פגשתי השבוע מישהו שידליק הערב נרות חנוכה לראשונה. הוא הדליק חנוכייה בגן הילדים כמובן, אבל עברו מאז הרבה שנים. הוא החליט שהשנה, בדירה השכורה שבה הוא גר, תדלק חנוכייה.
בהתרגשות רבה הוא קרא מראש את הברכות שמברכים לפני ההדלקה. לרוב הקוראים הטקסט כנראה כבר מוכר, אבל אולי כדאי שכולנו נעבור עליו שוב:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה" – הדלקת הנרות היא מצווה. לא רק מנהג חביב, לא רק פולקלור עממי. זה לא כמו סופגנייה או סביבון, זו מצווה שמברכים עליה.
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה" – מתוך הדלקת הנר, אנחנו נזכרים בניסי החנוכה שנעשו בימים ההם, וגם בניסים של הזמן הזה. זו הזדמנות לחשוב אילו ניסים נעשים לנו בזמן הזה, ולהודות.
ורק הערב, ברכה מיוחדת לנר הראשון של חנוכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". זה לא מובן מאליו לזכות לעוד שנת חיים, ולזכות – כאלפיים שנה אחרי ניצחון החשמונאים על היוונים – להמשיך להדליק את האור הקטן שלנו בעולם.
איחלתי לעצמי ולכולנו להתרגש מההדלקה הערב כמוהו. חנוכה שמח!
