היום עשרה בטבת. הנה חמש עובדות על היום הזה:
- הצום בעשרה בטבת נקבע בגלל שביום הזה החל המצור על חומות ירושלים. בוקר אחד אבות אבותינו גילו שהחיילים של נבוכדנצר מלך בבל החלו את המצור, בשנת 588 לפני הספירה. זה לא פחות ממדהים שאנחנו זוכרים ומציינים זאת עד היום.
- תושבי ירושלים הרגישו שבית המקדש לעולם לא ייחרב, שהריבונות שלהם כאן היא לנצח. הנביא ירמיהו ניסה להסביר שעליהם לחיות בהתאם לכללים של ארץ ישראל, אבל הם לא הבינו. הצום הוא תזכורת שהקיום שלנו כאן מותנה בהתנהגות שלנו.
- רגע, אבל החומות בכלל לא נפרצו ונפלו באותו היום. גם בית המקדש עוד לא נחרב, כל זה קרה רק אחר כך. זה נכון, הצום נקבע לרגל תחילת הפורענות, בשלב שבו עוד אפשר היה לתקן. הצום מזכיר לנו כמה חשוב למצוא סדקים ראשונים, לזהות את תחילת תהליך החורבן – גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. אפשר לעצור לפני.
- אחרי קום המדינה הוחלט לציין היום גם את "יום הקדיש הכללי", לזכר כל מי שנספה בשואה אבל אנחנו אפילו לא יודעים מתי. ניצולים רבים גילו שהם לא יודעים מתי לומר על קרוביהם קדיש, להדליק נר נשמה וללמוד לעילוי נשמתם. אם יש לכם קרובים כאלה, זה היום להזכיר אותם.
- צום עשרה בטבת - היום 100 ימים אחרי ראש השנה. זו הזדמנות לחשבון נפש ולהתבוננות אחורה וקדימה, מה רצינו להשיג ואיפה אנחנו נמצאים כעבור 100 ימים.
