וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
הפסוק המפורסם הזה בפרשת השבוע מתאר את חלום יעקב. חלק מהפרשנים מסבירים שיעקב רואה את ההיסטוריה כולה: המלאכים מסמלים את העמים שעולים ויורדים, שולטים ואז נופלים: בבל, יוון, מצרים, פרס, רומא – כל המעצמות נעלמו, ורק בניו של יעקב אבינו, חולם החלום, ממשיכים להתקיים ולשגשג.
ויש פרשנים שמסבירים שזהו תיאור של טבע האדם. אנחנו מורכבים משמיים ומארץ, מנשמה ומגוף, וכל החיים עולים ויורדים, משלבים בין קודש לחול. יעקב יוצא לראשונה מהבית החם אל מסע החיים. הוא רואה בחלום לא רק את המאבק הלאומי של עם ישראל באויביו, אלא את המאבק הנפשי התמידי של כל אחד מאיתנו.
(לזכרם של רב-סרן במיל' איתי זיידן, אב לארבעה מקיבוץ שובל, ורב"ט ליהוא בן-בסה מראשון לציון, שנפלו אתמול בתאונת אימונים בקורס טיס, בין שמיים וארץ).
