יש פרשנים שמסבירים שספר "במדבר" הוא החשוב מכולם לחיינו. למה? כי רוב החיים הם לא בריאת העולם החד פעמית של ספר "בראשית", ולא יציאת מצרים הדרמטית של ספר "שמות". רוב החיים הם "בלכתך בדרך", ההליכה במדבר, במסע, עם עליות וירידות. הרבי מלובביץ' מתבונן על פרשת השבוע, שממשיכה לתאר את הנסיעות והחניות של עם ישראל ומסיק ממנה מסקנות פרטיות. "על פי ה' ייסעו ועל פי ה' יחנו", נכתב בפרשה. מה אפשר ללמוד מכל המסעות האלה? לדבריו, בני ישראל אף פעם לא ידעו מראש כמה זמן הם יישארו בכל תחנה, ובכל זאת בכל עצירה הם מייד הקימו את המשכן, כדי שהעבודה בו לא תפסיק אפילו לרגע אחד. יש כאן שני לקחים, הוא אומר:
ראשית, אנחנו לא באמת מתכננים את חיינו, ולא הכול קורה כפי שאנחנו רוצים וחושבים מראש. צריך להפנים זאת, ולדעת שהדבר הכי צפוי הוא לצפות לבלתי צפוי.
ושנית, לא צריך להקפיא את החיים בכל פעם שמתחילה תקופה כזאת, שנראית לנו זמנית. לא צריך לחכות שנגיע ליעד, שניכנס כבר לארץ ישראל. גם תוך כדי תנועה, צריך לנצל כל רגע ורגע במלואו ולפעול בו, בלי לחכות, כי אין לנו באמת מושג כמה זמן כל שלב וכל פרק יימשך.
שבת שלום.
