תחשבו רגע על עובד ובוס שכל רגע רצים לחוזה ופותחים אותו כדי לבדוק פרטים. על זוג נשוי שכל הזמן מסתכל מה כתוב בכתובה. על בעל-דירה ועל שוכר שכל הזמן צריכים לחזור להסכם ביניהם. ברור לנו שזה לא יילך ככה.
בפרשת השבוע ("עקב") משה רבנו מספר על כתיבת הלוחות השניים. אחרי חטא העגל ואחרי ניפוץ הלוחות הראשונים שעליהם עשרת הדיברות, העם מקבל הזדמנות נוספות, ולוחות נוספים. אבל הרב ירוחם ליבוביץ', המשגיח המיתולוגי של ישיבת "מיר", הסביר לתלמידיו שמה שכתוב בלוחות – אמור גם לנבוע מאיתנו, ולא מבחוץ. בזוגיות, ובכל סוג של קשר, לא צריך להיות קטנוניים ו"לחפש" אחד את השני, ולא צריך לחשוב שמה שכתוב על הלוחות מסמל מחויבות חיצונית וזרה לנו:
"מורגלים להבין שעבודת האדם היא להשיג דברים ועניינים אשר לא נמצאים בקרבו כלל, ושקיום התורה והמצוות הנם דברים חדשים, שעד קיומם לא היו אצלו במציאות כלל", הוא אומר. אבל זו אינה התפיסה הנכונה: "כל העניינים כבר נמצאים בקרב האדם, חקוקים וחרותים על לוח לבו, גם בלא-יודעין. האדם צריך רק להתבונן ולהכיר את כוחותיו שלו".
בכל קשר, ברית, שותפות וזוגיות – ה"כתובה" האמיתית אינה רק על דף או על לוח אבן, אלא גם עמוק בתוך הלב. שבת שלום!
