1. משנכנס אדר מרבים בשמחה, והוא נכנס היום. השנה, שנת תשפ"ב, היא שנה מעוברת, כלומר שנה שיש בה אדר א' (שמתחיל כעת) ואדר ב', בחודש הבא, שבו חוגגים את חג הפורים.
2. למה בכלל מכניסים מדי פעם חודש נוסף לשנה העברית? הלוח היהודי מחובר גם לירח וגם לשמש. המטרה היא לסגור את הפיגור שנוצר בין שנים עשר חודשי הירח לבין שנת השמש, כדי להבטיח שחג הפסח יחול תמיד באביב.
3. בלוח הבבלי העתיק, בשנה מעוברת היה לפעמים חודש אלול א' וחודש אלול ב'. שישים ימים של אלול. אבל אצלנו מכפילים את חודש אדר, חודש השמחה. השנה, כשיש שני אדרים, יש לנו בעצם שישים ימים רצופים של שמחה.
4. מקורו של השם אדר הוא בבלי, אבל נהגו לקרוא את המילה גם כך: א'-דר, כלומר אלוקים דר (גר) בחודש הזה, נמצא בו באופן מיוחד. חכמינו מזכירים גם כי אדר הוא חודש שמח כי הוא היה החודש האחרון שלנו בגלות, לפני יציאת מצרים בחודש ניסן. חודש אחרון של מצוקה, לפני הגאולה.
5. גם היום, כמו בכל ראש חודש, מתפללים בבוקר תפילת מוסף ולא רק תפילת שחרית, אומרים את פרקי ההלל בתהלים, ומוסיפים בתפילה ובברכת המזון את המילים היפות של "יעלה ויבוא": "יַעֲלֶה וְיָבֹא ויַגִּיעַ ויֵרָאֶה וְיֵרָצֶה ויִשָּׁמַע ויִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה".
חודש טוב!
