רעות בנימין הקימה את הדף "החדשות הטובות". ראיינתי אותה בסדנת הנשים "מתחדשות" כדי לדבר איתה על הדרך שבה צריך לצרוך חדשות:
"תחשבו על בית שבו יש רק ביקורת בתוך המשפחה", אמרה רעות. "איזה ילדים גדלים שם? תחשבו על בית ספר שבו יש רק ביקורת על התלמידים. האם היינו שולחים את הילדים שלנו לשם? אבל כל יום אנחנו מקבלים חדשות, בעיקר רעות ושליליות. רק מה שרע – קרה. זה לא רק יוצר אצלנו דכדוך וחרדה, אלא גם גורם לנו לפתח אדישות. אם הכול רע, הרגישות שלנו נעלמת.
זו האחריות שלנו לשים לב מה נכנס ללב ולראש שלנו. צריך כמובן לדעת מה מתרחש בעולם, אבל כמו שלא נעמוד ליד מעשנים ונשאף פנימה אוויר מזוהם, כך לא נזהם את התודעה שלנו.
כשאני מפרסמת חדשות טובות, אני רואה איך טוב מוביל לעוד טוב. יש אנשים שאומרים לי בביקורת: 'חדשות טובות זה להיות נאיבי, זה להיות מנותק': ואני אומרת: להיפך, עכשיו אתה מנותק מכל הטוב שקורה, אתה מפספס את כל החדשות שנותנות תקווה, שמפתחות חמלה, שמציגות דוגמה טובה לחיקוי ונותנות לנו חוסן".
לסיום רעות ביקשה שנתבונן בפסוק המפורסם מספר תהילים: "דוד המלך אומר 'סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ'. שימו לב כמה משקל הוא נותן לטוב – צריך גם לעשות, גם לבקש, גם לרדוף. זו משימה. צריך להתאמץ ולבחור בצד הטוב והחיובי. אפשר להתחיל לנסות".
