אין לי אף תמונה מהמעמד הנפלא הזה, וטוב שכך. הנה ניסיון לתאר אותו במילים: כשהשמש זרחה על רחבת הכותל המערבי ביום שישי בבוקר, בחג השבועות, היו שם עשרות אלפי אנשים.
החלטתי לבדוק רגע מי הם: בסיבוב קצר סביבי פגשתי קהילה שהגיעה מהעיר מעלות לערוך את החג בירושלים, ובית כנסת שהגיע מערד.
לידי ברחבה עמדו שתי קבוצות. תיכון יהודי מניו יורק ותיכון יהודי מלוס אנג'לס. "זו הפעם הראשונה שלהם", אמרה לי המנהלת מלוס אנג'לס, "ורואים בזמן אמת שהם יזכרו את זה לכל החיים. בשנה הבאה בחג השבועות הם כבר יהיו בקולג'...".
ובסמוך: תפילה בשירה ובריקודים עם אהרון רזאל. פגשתי שם את דניאל מאור, עם קבוצת סטודנטים גדולה של פרויקט "נפש יהודי". לפני ארבעה ימים הוא נבחר לתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים ב"שערי מדע ומשפט". הוא בא להודות, ולהתפלל.
הבאה בתור אמרה לי ששמה אריאלה. "אבל זה השם שלי רק יומיים", חייכה. מתברר שהיא נולדה בפרו, בשם ליאונלה, ותמיד הרגישה שם זרה. היא התגיירה ממש בערב החג, ובחרה שם יהודי. עכשיו היא פה, מוקפת בחברות שליוו אותה בתהליך, חוגגת לראשונה את חג מתן תורה כיהודייה.
היו אנשים רבים שלא ניגשתי אליהם. לא רציתי להפריע לריכוז, להתלהבות, לתפילה. היה ברור שהם אחרי "תיקון ליל שבועות", המסורת של הלילה המיוחד הזה. חז"ל כותבים שמי שלומד תורה בלילה – חוט של חסד מופיע על פניו ביום. האם אפשר באמת לראות זאת? נדמה לי שכן.
טוב, אלה התשובות רק במטרים ספורים סביבי. תכפילו את זה בעשרות אלפים שהיו שם, ובעוד מאות אלפים בכל רחבי העולם היהודי. או בעצם, איך אמר לנו מישהו שארגן מניין של מג"בניקים שקמו מאוחר, כי שמרו עלינו כל הלילה? "אתם מתרגשים פה? תכפילו פי מיליון, ותבינו איך נראה מעמד הר סיני".
מוצאי חג שמח.
