מכירים את זה שתינוק נולד, ואומרים שיש לו את החיוך של אבא? או את העיניים של אמא? ממש ככה, יש בנו גם את התכונות של האבות והאימהות של האומה. את החסד של רבקה אמנו, או את התפילות של רחל אמנו. דור אחרי דור, התכונות האלה עברו אלינו, נצרבו גם בנו.
פרשות השבוע של ספר בראשית מציגות בפנינו כעת את כל האוצרות האלה: האמונה של אברהם אבינו, למשל, שרק שומע את הציווי האלוקי "לֶךְ לְךָ" – ומייד יוצא לדרך. ואז הקשר העמוק שלו לארץ ישראל. הוא הולך לאורכה ולרוחבה ושומע הבטחות על כך שגם אנחנו, הצאצאים שלו, נזכה לחיות פה. וגם החסד. האוהל של אברהם אבינו ושרה אימנו היה דוגמה יוצאת דופן להכנסת אורחים.
אלה לא רק סיפורים היסטוריים. זו תזכורת לפוטנציאל האדיר שלנו. הרי אנחנו רואים את כל זה עכשיו, בימינו, ובפרט בשנה האחרונה. אמונה, קשר לארץ, התנדבות, סולידריות וחסד – התכונות האלה הוטבעו בדי.אנ.איי שלנו, בעומק הנשמה, והן מועברות מדור לדור.
פרשנינו מזכירים לנו: כשקוראים בתורה את סיפורי האבות, אנחנו לא קוראים עלילה מעניינת שהתרחשה לפי אלפי שנים. אנחנו לומדים את עצמנו. מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, מהיכן באנו ולאן אנחנו צריכים לשאוף.
שנזכה להמשיך את דרכם של האבות והאימהות של האומה.
