מה עדיף – הישג קטן וחלקי, או אפס הישגים?
כשיעקב אבינו שמע שעשיו צועד לקראתו עם 400 איש, הוא חשש. לכן בפרשת וישלח מתואר כיצד הוא חילק את אנשיו לשני מחנות – אם האחד יותקף, לפחות השני יינצל. יעקב מגדיר כאן עיקרון חשוב לחיים: "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהו, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". רבי נחמן מברסלב מסביר שיעקב אבינו ניסה להציל את מה שאפשר, בלי להתייאש, ובכך לימד אותנו:
אם אי אפשר לאכול אוכל בריא כל היום, לא צריך לוותר על ארוחה בריאה אחת. אם אי אפשר להתפלל בכוונה כל תפילה ותפילה, זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות. עדיף להגיע באיחור או באופן לא קבוע לשיעור או לחוג, מאשר לא להגיע אליו בכלל. פרפקציוניזם, מסביר רבי נחמן, מוביל אותנו להסכים רק לניצחון מוחלט ומוחץ, וזו סכנה. יעקב אבינו מלמד אותנו לחטוף מה שניתן. גם קצת זה טוב.