אלפי שנים קראו את הפסוקים האלה וחיכו. בשבת בבוקר, אחרי הפרשה, יקראו שוב בבתי הכנסת את ההפטרה המרתקת של הנביא ירמיהו: ירושלים כבר תחת מצור כבד של בבל. אלה הם ימיה האחרונים של העיר לפני החורבן. הנביא ירמיהו, שהושלך לכלא, מצטווה על ידי אלוקים לעשות מעשה לא הגיוני: לקנות בעיר שדה.
הוא עושה זאת ומבצע עסקת נדל"ן, למרות אווירת הדכדוך האיומה והידיעה שהעם יוצא לגלות. ואז, דווקא אז, אומר ירמיהו משפט מדהים: "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת".
כאלפיים שנה חלפו. אתם מוזמנים לבדוק את מחירי הנדל"ן בירושלים, להסתכל על המנופים שבונים את שכונותיה, ללכת בסמטאותיה היפות – ולגלות שירמיהו צדק. בתים ושדות וכרמים נקנים בארץ הזו.
הפרק הזה נתן תקווה לקוראיו בכל הדורות: יש בנו פוטנציאל עצום שבסוף יתממש – גם בעם שלנו, וגם בכל אחד ואחד. דברים שנחשבים כרגע לא הגיוניים יכולים לקרות ולהפתיע לטובה. וכמו שהנבואה הזו התגשמה, יתגשמו גם האחרות. זה אפשרי. בסופו של דבר, זה אפילו הכרחי. אלוקים בעצמו אומר זאת לירמיהו, בהמשך הפרק: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹוקי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?".
שנמשיך להגשים נבואות. שבת שלום.
