שוב טרור, הפעם בטורקיה. שוב (כנראה) דאע"ש. שוב רצח מתועב מתוך אמונה מסולפת. פרשת השבוע, פרשת "קורח" מזהירה מפני התפיסה שהציג קורח: "כל העדה כולם קדושים". תפיסה שגויה של הקדושה עלולה להוביל אנשים לחשוב מהר מדיי שהם קדושים מדיי, ואז - אין להם גבולות.
וכך כותב הרב קוק בספרו "אורות" על מה שהוא מכנה "הקורחות האנושית". הוא מזהיר אותנו מפני כך שהתפיסה של קורח עדיין מסתובבת בינינו, כתפיסה דתית:
"הקריאה לכל העמים השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות – 'הנכם כולכם קדושים, כל האדם קדוש בשווה', זאת היא הקורחות האנושית שממנה סובל האדם. העולם צריך שיכיר כי לא בהגה אחד, באמרת אמונה אחת, די לאדם שיעוף לגן עדן, בשעה שכל אוצר הרעה והרצח והתיעוב הספון בכל חדרי ליבו יכול להישאר בעינו".
הרב טוען שקדושה דורשת עמל, מאמץ, לימוד, ריכוז ומסירות נפש, ומזהיר שהתפיסה הפסולה של הקדושה - "מרבה רצח ודם וכל תועבה". הוא כתב זאת עוד לפני השואה, ועוד לפני מושג השאהיד המוסלמי המודרני. קראתי פרשנים שמסבירים שהוא מתכוון לאינקוויזיציה הנוצרית. הדברים, מכל מקום, רלבנטיים מאז קורח במדבר ועד ימינו: לא כל העדה כולם קדושים אוטומטית.
