אלה מספרים מזעזעים: שבעה בני אדם טבעו למוות ביממה האחרונה בחופי ישראל ובבריכות. מתחילת עונת הרחצה טבעו 22 ישראלים, מתוכם 12 ילדים, ו-133 בני אדם נזקקו לטיפול רפואי, וחודש אוגוסט עוד אפילו לא התחיל. הסיבות הן רבות: רחצה בחופים לא מוכרזים, כניסה לים סוער, ילדים שנכנסים למים בלי השגחה ועוד.
חשבתי שהקורונה תשנה את תפיסת העולם שלנו. אם אנחנו חרדים כל כך לכל מונשם, סופרים מאומתים כבר שנתיים, נזהרים ומתרחקים ושמים מסיכות – איך המגיפה הזו לא לימדה אותנו להעריך יותר חיי אדם, בכל התחומים?
וזו הרי אמורה להיות התקופה השנתית הקסומה של טיולים בארץ. מיליוני ישראלים יוצאים לטייל, ואפילו פרשת השבוע מתארת במילים יפות את מרחבי ארצנו:
"כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ".
יהי רצון שיתקיימו בנו מעתה רק פסוקי הברכה האלה.
