ואחרי עוד שנה של מלל, פטפטת, קשקשת – שתיקה. מעניין שאת ראש השנה אנחנו מציינים ביומיים של חג, שבהם המצווה המרכזית אינה לדבר אלא דווקא לשתוק ולהקשיב לקול השופר. בבית הכנסת אנחנו מברכים ברכה יוצאת דופן:
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר".
לכמה רגעים לא צריך לדבר, להגיב ולהתווכח, אלא רק לשתוק ולשמוע. לא לקפוץ ולהגיד מה דעתנו, אלא להשתיק את הרעש וההמולה שמסביב, לטובת האזנה לקול טבעי ופשוט, לקולה של הנשמה. לא סתם העם היהודי מתחיל כך תמיד את השנה החדשה שלו.
