הכי קל ללעוג. אם משהו נשמע עתיק ולא מעודכן, ואנחנו לא קולטים אותו בשכלנו המוגבל תוך שנייה וחצי – הוא בטח לא רלבנטי, ויכול גם להפוך לאחלה חומר לבדיחות ציניות על המסורת שלנו. פרשת השבוע, פרשת "חוקת" נפתחת במילים "זֹאת חֻוקַּת הַתּוֹרָה" ומתארת נושא שנחשב לתעלומה עד היום – פרה אדומה. מבלי להיכנס לפרטים, זה סיפור שחלק מהפרשנים לא מבינים מה הטעם שלו ומתייחסים אליו כאל "גזירה", משהו שמקיימים בלי להבין לגמרי את הסיבה והנימוק. דורות של פילוסופים וחכמים דנים בשאלה הזו – האם יש בכלל טעמים וסיבות לכל מצווה? האם יש טעמים גלויים ולצידם טעמים נסתרים? האם אנחנו חייבים להבין הכול?
הנה רק משפט אחד של הרמב"ם, אחד מגדולי המחשבה בכל הדורות, בסוגיה העמוקה הזו:
"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולדעת סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא יימצא בו טעם ולא יידע לו עילה – אל יהיה קל בעיניו". והרמב"ם מוסיף וכותב: "ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול".
מצד אחד – צריך להתאמץ, להשקיע, ללמוד. מצד שני, יש דברים נסתרים. גם אם לא מבינים אותם לגמרי, צריך להיזהר מאוד מלזלזל בהם.
