חצי שנה למלחמה. הדברים הבאים מוקדשים הבוקר לעילוי נשמתם של סמל עילאי צעיר, סמל ריף הרוש, סמל אמיתי אבן שושן וסרן עידו ברוך הי"ד, שנפלו בקרב בשבת בקרב בעזה, ומוקדשים לעוד רבים-רבים.
את הרעיון הזה שלח לי האב השכול יעקב ניצן, שבנו סמ"ר גלעד ניצן הי"ד נפל בקרב בעזה לפני כארבעה חודשים:
"בפרשה שקראנו בשבת, אהרון הכהן הופך לאב שכול. שני בניו נשרפו ונפטרו. ומה היתה התגובה של שלו? 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'. הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, מסביר שאהרון בכה בהתחלה בקול, ואז השתתק.
השנה חשבתי לעצמי לראשונה למה אהרון בכה ובכה ואז נדם. בהמשך מסופר שמשה אמר לאהרון ולבני משפחתו: 'וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה''. לדעתי, כאשר הוא שמע את קולם של אחיו, כל בית ישראל, בוכים את השריפה והאובדן ביחד איתו, הם נטלו ממנו קצת מהצער, קצת מהכאב, קצת מהייסורים. הם הקלו עליו. הוא הבין שהאבל שלו לא פרטי, שהוא חלק מסיפור גדול, של כולם ביחד. גם המשפחה שלנו זוכה לתחושה הזו, שעם ישראל נמצא ביחד איתנו, וזה נותן לנו תקווה. תודה.
וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'"
