טוב, אני צריכה להחליט האם לעבוד היום או להגיב לכל מי שהגיב בנושא ה"הדתה". תודה לכולם, וסליחה. אנסה בהמשך. בינתיים - ממשיכים עם "החלק היומי". רעיון קצר על הפרשה שמתפרסם פה בכל בוקר. אפשר גם לקבל אותו ישירות לסלולרי, רק סמסו את שמכם למספר 052-5940059. אז הנה מחשבה קצרה על פרשת "בלק" ועלינו:
איזה משפט יותר כיף לשמוע – "אתה גדול" או "שמע, אתה טועה"? הנביא בלעם לא מפסיק להחמיא לעם ישראל ולתאר את מעלותיו. בפרשת השבוע ("בלק") הוא אומר משפטים יפים ומרגשים, כמו "עם כלביא יקום" או "מה טובו אוהליך יעקב", אבל מנגד, דווקא הנביאים שמגיעים מתוך העם מדברים אחרת. הם לא מהססים גם להוכיח, לנזוף, להזהיר את השומעים כי הם צועדים בדרך שגויה.
אחת הסיבות להבדל הזה היא שבלעם בכלל לא רצה לשפר את העם. לא הייתה לו מטרה חינוכית. הנביאים, לעומתו, רוצים להנחות אותנו ליעד מסוים. לדברים הנוקבים שלהם יש מטרה. נביאי ישראל ידעו לנחם ולטעת תקווה, אבל בהחלט לא הסתפקו רק בשבחים.
מהמדבר ועד היום, רובנו נעדיף את התשבחות של בלעם על דברי תוכחה. לכן אחד המשפטים היסודיים והמפורסמים בתנועת החסידות קובע: "אהוב את הביקורת, כי היא תעמידך על הגובה האמיתי". זוהי קריאה להתנהג בניגוד לנטייה הטבעית שלנו. הרי למי יותר קל להקשיב – למי שקורא לנו לא לעשות שום דבר, למי שדורש מאיתנו להשתנות ולהשתפר?
