בשבת קראנו בתורה שלוש מילים מפורסמות וקשות ליישום: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ - כָּמוֹךָ. אבל איך עושים את זה? איך לאהוב את השני כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו? האם זה בכלל אפשרי?
1. האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי הציע להגיד את זה כל בוקר: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ". לפתוח כל יום במודעות למשימה הזו.
2. יש כלל יסודי: "אחרי הפעולות - נמשכים הלבבות". פרשנינו ממליצים לפעמים לא לחשוב יותר מדיי, אלא פשוט לפעול: לעשות למען החבר דברים טובים, לדאוג לו, לתת לו צדקה, לעזור לו, לחפש מה ישמח אותו. ככל שהנתינה גוברת – האהבה גוברת. פשוט לעשות טוב.
3. רבי חיים בן עטר אומר לשים לב להמשך הפסוק. זה המשך פחות מוכר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'". ואהבת לרעך כמוך – כי אני ה', כי אלוקים ברא אותך ואותו. ואם שניכם נבראתם בצלם אלוקים, זה אומר שיש לכם את אותו בורא, אותו אבא, אתם אחים. אז איך אפשר לא לאהוב מישהו שכל כך דומה לך, שבשניכם יש ניצוץ אלוקי?
שנזכה לאהוב ככה, או לפחות לנסות יותר.
