החל מאתמול בערב, עם פרוץ התקלה העולמית ברשתות החברתיות, חווינו מקרוב גם את תיבת נח וגם את מגדל בבל. אלה הם שני הסיפורים הגדולים שמופיעים בפרשת השבוע, ושניהם מלמדים משהו עמוק על טבע האדם:
בסיפור מגדל בבל כל האנושות מתאחדת, והטכנולוגיה של התקופה הופכת עבורה לסוג של עבודה זרה. הם בונים מגדל שאמור להיות הכי גבוה והכי משוכלל, אבל משתעבדים לו. הם שוכחים שהטכנולוגיה היא רק כלי, לא מטרה, לא אליל. במירוץ לעבר החדשנות והפיתוח הם מאבדים את הרגישות והאנושיות. נשמע מוכר? הלילה גילינו את עומק ההתמכרות, ושאלה נוקבת עלתה: האם אנחנו משתמשים ברשתות האלה, או שהן משתמשות בנו?
אבל הפרשה מתארת בפירוט גם את תיבת נח. פרשנים רבים כותבים שכל אחד מאיתנו צריך "תיבת נח" משלו. הם מסבירים שגם היום משתולל בעולם "מבול" של טרדות, הפרעות, הסחות-דעת ורעשים, וכל אחד ואחת צריכים להתאמץ כדי למצוא גם בדורנו את המקום השקט והמוגן שלהם. הדממה והשלווה שפרצו לחיינו פתאום אמש לכמה שעות – הבהירו כמה זה חיוני. האם חייבים לחכות לתקלות עולמיות עבור תיבת נח כזו?
