השגרה מסוכנת. אפשר ליפול בה בקלות לחיים אוטומטיים, חסרי רגש וחידוש. "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה", נאמר הבוקר בפרשת השבוע, ורש"י מזהיר: "היום הזה – בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם". כלומר, על אף שהמורשת עתיקה מאוד – היחס אליה צריך להיות "טרי", כאילו הבוקר היא ניתנה לראשונה.
אחד הטקסטים הישראליים המפורסמים שעוסק בשאלה הזו הוא השיר "תפילה" של לאה גולדברג. שמעתי אותו מצוטט עשרות פעמים, לדעתי, ויש סכנה שגם הוא עצמו - שקורא לחידוש - יהפוך לשגרה. וכך מתפללת גולדברג:
"לַמְּדֵנִי אֱלֹהַי בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל / עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל / עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם / לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל / לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל / בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל / לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם / לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל".
הבוקר קפצתי בית אחד למעלה ביצירה הזו של גולדברג, וגיליתי בית מקסים והרבה פחות מוכר, שקורא לנו גם כן – להתחיל בכל יום מחדש, מההתחלה:
"וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ / וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם / וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ / וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ".
יום טוב.
(בתמונה: לאה גולדברג בצעירותה בליטא)
