"שלום סיון, שמי נעמה ישורון. בשבוע שבו אורי מגידיש חולצה משבי החמאס, התכנסנו נשות היישוב שלנו לתפילה והפרשת חלה למען החטופים.
הדברים של מגי, אמא של אורי, חיזקו אותנו להמשיך להתפלל ולא לאבד תקווה. במהלך הערב חילקנו בינינו דפים עם תמונות ושמות החטופים לתפילה.
קיבלתי דף עם תמונות מחייכות וחיות כל כך, ומאז התחלתי להתפלל על גבריאלה, מאיה, קלרה, פרננדו ולואיס.
את הדף הנחתי ליד נרות השבת. כל בוקר הדלקתי נר, נתתי צדקה והוספתי 5 פרקי תהילים.
כל כך שמחתי כשקלרה, גבריאלה ומאיה חזרו לפני כחודשיים, ואתמול - הושלמה התפילה האישית שלי. גם פרננדו ולואיס שוחררו על ידי לוחמינו הגיבורים.
התפילה חיברה אותי לאנשים שלא פגשתי מעולם, ושנכנסו עמוק לליבי.
בפסוק הראשון בפרשת השבוע, פרשת 'תרומה', כתוב כך: 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'. אחרי יציאת מצרים, אלוקים מבקש שנתחיל לעשות בעצמנו. 'ויקחו לי תרומה'. כשאנחנו בוחרים לתת, לתרום, להתנדב, לפתוח את הלב – אנחנו פוגשים את אלוקים.
לפעמים תרומה היא עניין חומרי – בפרשה תורמים כסף וזהב ועצים ובדים כדי לבנות משכן, ולפעמים תרומה היא תפילה, מחשבה ותקווה.
אני שומרת מעכשיו למזכרת, בצד, את הדף עם התמונות של חמשת בני המשפחה שחזרו. שיתקבלו כל תפילותינו.
נעמה ישורון, אימא לשישה, נשואה לנריה (אל"מ בצה"ל), היישוב עלי".
