אילת מלכא מהצפון כותבת: "שלום סיון, מחשבה לקראת תשעה באב: אנחנו תושבי הצפון נוהגים כבר תקופה ארוכה בלי 'וויז' ובלי 'גוגל מאפס'. בפעם האחרונה שבדקתי, המיקום שלי היה בביירות... זה מעצבן, זה קשה, אבל זה שינה אותנו.
אני חושבת שקורה פה משהו, שאלוקים אולי רוצה שנוציא את הראש מהחלון, נראה זה את זה, ונעזור. וככה ימי 'בין המיצרים' הופכים לימים של חסד ושל אהבת חינם, בצורה הכי מעשית.
אנחנו פונים לזה שהולך במדרכה: 'תגיד, איך מגיעים למשתלה?', או פותחים חלון ושואלים, כמו פעם: 'איפה זה מרכז ביג, להמשיך ישר?'.
זה קורה לי הרבה בתקופה האחרונה. היחס שלי לסביבה השתנה. אני עוצרת, אני עוזרת, אני נעזרת. היום ממש הרגשתי עם מישהי זרה איך אנחנו מכווצות ביחד את המצח, בודקות שהיא מבינה את ההסבר שלי, מסתכלות פנים אל פנים.
ואתמול באמצע מחלף נעצרה לידי אישה. כל התנועה נעמדה עד שהסברתי לה לאן היא צריכה להמשיך. אף אחד לא צפצף. אני מסתכלת אחרת על אנשים, ולפעמים מתחשק לי סתם כך להוציא את הראש מהחלון ולשאול: 'חבר'ה, אני מכאן, מישהו צריך הדרכה, איך להגיע לאנשהו?'.
עוד נחזור ל'וויז', בעזרת השם, אבל וואו, איזה תיקון. אנשים עוזרים אחד לשני להבין מה הדרך הנכונה ללכת בה. גם ככה מביאים גאולה".
(בתמונה: קצת נוף שאילת מלכא צילמה בדרכים)
