יש להם את כל הסיבות להישבר.
בזמן תוכנית ההתנתקות הם פונו מביתם בגוש קטיף, בדמעות, בעודם מתריעים בדיוק מפני תסריטים כמו זה שהתממש לבסוף.
מחולות גוש קטיף הם עברו לחולות של מועצת אשכול. הם הפריחו את השממה ובנו שם יישוב חדש בישראל, שלומית.
בשמחת תורה בבוקר, כיתת הכוננות של שלומית יצאה לעזרת היישוב הסמוך, פריגן, שהותקף על ידי מחבלים. הם הצילו את פריגן מפני טבח. ארבעה מבני שלומית נפלו, הי"ד.
ושוב פינוי. מאז שמחת תורה הם לא בבית כבר ארבעה חודשים. מלון "כרמים" של רשת "ישרוטל" הוא מקום מפנק ליומיים, לא למאה ימים. כמה אפשר.
פגשתי אותם יומיים אחרי שמחת תורה. כבר אז, בתוך הכאוס הגדול, הם קודם כל דאגו לשיעורי תורה לילדים. אחד הילדים הסביר לי שם: "יש מלחמה בעזה, צריך לתת רוח וכוח".
ועכשיו הם חוזרים סוף סוף הביתה. איך חוזרים? מפיקים ערב של הכרת תודה לצוות המלון. מודים לקדוש ברוך הוא ולכל אנשי הצוות, מהמנכ"ל ועד למנקים. את הברכות שצורפו למתנות שהם קנו, הם כתבו בשלוש שפות – עברית, אנגלית ותאית, לטובת העובדים התאילנדים.
כי הם מדברים שפה של לב, של אמונה גדולה, וזו השפה שתוציא אותנו מהמשבר הזה.
ברוכים השבים הביתה, אנשי שלומית. יהי שלום בחילכם.